1א ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית יהוה ואת חומת ירושלם סביב 2ב רק העם מזבחים בבמות  כי לא נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם  {פ} 3ג ויאהב שלמה את יהוה ללכת בחקות דוד אביו  רק בבמות--הוא מזבח ומקטיר 4ד וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא 5ה בגבעון נראה יהוה אל שלמה--בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך 6ו ויאמר שלמה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר לו את החסד הגדול הזה ותתן לו בן ישב על כסאו כיום הזה 7ז ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא 8ח ועבדך--בתוך עמך אשר בחרת  עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרב 9ט ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע  כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה 10י וייטב הדבר בעיני אדני  כי שאל שלמה את הדבר הזה 11יא ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט 12יב הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך 13יג וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד  אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך 14יד ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך--והארכתי את ימיך  {ס} 15טו ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו  {פ} 16טז אז תבאנה שתים נשים זנות--אל המלך ותעמדנה לפניו 17יז ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית 18יח ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית 19יט וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו 20כ ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי 21כא ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי 22כב ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך 23כג ויאמר המלך--זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי  {פ} 24כד ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך 25כה ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת 26כו ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה--גזרו 27כז ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו  היא אמו  {ס} 28כח וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך  כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט  {ס}