1א ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2ב בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב 3ג ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה  כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה 4ד וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה  לא תכבה 5ה ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא  {פ} 6ו ויהי דבר יהוה אלי לאמר 7ז בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל 8ח ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע 9ט יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר--מנגב צפון 10י וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה  לא תשוב עוד  {ס} 11יא ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם 12יב והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים--הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה  {פ} 13יג ויהי דבר יהוה אלי לאמר 14יד בן אדם--הנבא ואמרת כה אמר אדני  אמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה 15טו למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל עץ 16טז ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג 17יז זעק והילל בן אדם--כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך 18יח כי בחן--ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה  נאם אדני יהוה  {פ} 19יט ואתה בן אדם--הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים--היא חרב חלל הגדול החדרת להם 20כ למען למוג לב והרבה המכשלים--על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח 21כא התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות 22כב וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי  אני יהוה דברתי  {פ} 23כג ויהי דבר יהוה אלי לאמר 24כד ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל--מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך עיר ברא 25כה דרך תשים--לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלם בצורה 26כו כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים--לקסם קסם  קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד 27כז בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה--לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דיק 28כח והיה להם כקסום (כקסם) שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא מזכיר עון להתפש  {ס} 29כט לכן כה אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם--יען הזכרכם בכף תתפשו  {פ} 30ל ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ  {ס} 31לא כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת--השפלה הגבה והגבה השפיל 32לב עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו  {פ} [ (Ezekiel 21:33) לג ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק ] [ (Ezekiel 21:34) לד בחזות לך שוא בקסם לך כזב--לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קץ ] [ (Ezekiel 21:35) לה השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך ] [ (Ezekiel 21:36) לו ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית ] [ (Ezekiel 21:37) לז לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי  {פ} ]