1א ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2ב בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם 3ג ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה  כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה 4ד לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך 5ה ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה  {פ} 6ו כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל 7ז לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג (לבז) לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני יהוה  {פ} 8ח כה אמר אדני יהוה  יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה 9ט לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים--מעריו מקצהו  צבי ארץ בית הישימת--בעל מעון וקריתמה (וקריתימה) 10י לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים 11יא ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני יהוה  {פ} 12יב כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה--ויאשמו אשום ונקמו בהם 13יג לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו 14יד ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי--נאם אדני יהוה 15טו כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם 16טז לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים 17יז ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני יהוה בתתי את נקמתי בם  {פ}