1א ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2ב בן אדם--הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה  הילילו הה ליום 3ג כי קרוב יום וקרוב יום ליהוה  יום ענן עת גוים יהיה 4ד ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסדותיה 5ה כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית--אתם בחרב יפלו  {פ} 6ו כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו בה--נאם אדני יהוה 7ז ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך ערים נחרבות תהיינה 8ח וידעו כי אני יהוה בתתי אש במצרים ונשברו כל עזריה 9ט ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה  {ס} 10י כה אמר אדני יהוה  והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל 11יא הוא ועמו אתו עריצי גוים--מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל 12יב ונתתי יארים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד זרים--אני יהוה דברתי  {ס} 13יג כה אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד ונתתי יראה בארץ מצרים 14יד והשמתי את פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא 15טו ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא 16טז ונתתי אש במצרים--חול תחיל (תחול) סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם 17יז בחורי און ופי בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה 18יח ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה 19יט ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני יהוה  {פ} 20כ ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר 21כא בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה--לתפש בחרב  {ס} 22כב לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל פרעה מלך מצרים ושברתי את זרעתיו את החזקה ואת הנשברת והפלתי את החרב מידו 23כג והפצותי את מצרים בגוים וזריתם בארצות 24כד וחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו 25כה והחזקתי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים 26כו והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי אני יהוה  {פ}