1א ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2ב בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו 3ג ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה 4ד עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה 5ה יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב--בעת אידם בעת עון קץ 6ו לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך 7ז ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב 8ח ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם 9ט שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה (תשובנה) וידעתם כי אני יהוה 10י יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה--וירשנוה ויהוה שם היה  {ס} 11יא לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך 12יב וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה (שממו)  לנו נתנו לאכלה 13יג ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם  אני שמעתי  {ס} 14יד כה אמר אדני יהוה  כשמח כל הארץ שממה אעשה לך 15טו כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה--כן אעשה לך  שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה  {פ}