1א ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2ב ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל--קץ  בא הקץ על ארבעת (ארבע) כנפות הארץ 3ג עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך 4ד ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול  כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה  {פ} 5ה כה אמר אדני יהוה  רעה אחת רעה הנה באה 6ו קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה 7ז באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה--ולא הד הרים 8ח עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך 9ט ולא תחוס עיני ולא אחמול  כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה 10י הנה היום הנה באה  יצאה הצפרה--צץ המטה פרח הזדון 11יא החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם--ולא נה בהם 12יב בא העת הגיע היום--הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל  כי חרון אל כל המונה 13יג כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם  כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו 14יד תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה  כי חרוני אל כל המונה 15טו החרב בחוץ והדבר והרעב מבית  אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו 16טז ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות--איש בעונו 17יז כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים 18יח וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה 19יט כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה--כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו  כי מכשול עונם היה 20כ וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה 21כא ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה (וחללוהו) 22כב והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה  {פ} 23כג עשה הרתוק  כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס 24כד והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם 25כה קפדה בא ובקשו שלום ואין 26כו הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא--ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים 27כז המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה  {פ}