1א הדבר אשר דבר יהוה אל בבל--אל ארץ כשדים  ביד ירמיהו הנביא 2ב הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה 3ג כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה  מאדם ועד בהמה נדו הלכו 4ד בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו 5ה ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח 6ו צאן אבדות היה (היו) עמי--רעיהם התעום הרים שובבים (שובבום) מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם 7ז כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה  {ס} 8ח נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו (צאו) והיו כעתודים לפני צאן 9ט כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם 10י והיתה כשדים לשלל  כל שלליה ישבעו נאם יהוה 11יא כי תשמחי (תשמחו) כי תעלזי (תעלזו) שסי נחלתי  כי תפושי (תפושו) כעגלה דשה ותצהלי (ותצהלו) כאברים 12יב בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה 13יג מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה 14יד ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ  כי ליהוה חטאה 15טו הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה (אשיותיה) נהרסו חומותיה  כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה 16טז כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר--מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו  {ס} 17יז שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל  {פ} 18יח לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו--כאשר פקדתי אל מלך אשור 19יט ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו 20כ בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה  כי אסלח לאשר אשאיר  {פ} 21כא על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך  {ס} 22כב קול מלחמה בארץ--ושבר גדול 23כג איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים 24כד יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת--כי ביהוה התגרית 25כה פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו  כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות--בארץ כשדים 26כו באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית 27כז חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם  {ס} 28כח קול נסים ופלטים מארץ בבל  להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו--נקמת היכלו 29כט השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי   (לה) פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה  כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל 30ל לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה  {פ} 31לא הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות  כי בא יומך עת פקדתיך 32לב וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו  {ס} 33לג כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם 34לד גאלם חזק יהוה צבאות שמו--ריב יריב את ריבם  למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל 35לה חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה 36לו חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו 37לז חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה--והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו 38לח חרב אל מימיה ויבשו  כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו 39לט לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר 40מ כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה--נאם יהוה  לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם 41מא הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ 42מב קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו--קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל 43מג שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו--חיל כיולדה 44מד הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן--כי ארגעה ארוצם (אריצם) מעליה ומי בחור אליה אפקד  כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני 45מה לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים  אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה 46מו מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע  {ס}