1א ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו 2ב כי אם לשארו הקרב אליו  לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו 3ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש--לה יטמא 4ד לא יטמא בעל בעמיו--להחלו 5ה לא יקרחה (יקרחו) קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם--לא ישרטו שרטת 6ו קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם  כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם--והיו קדש 7ז אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו  כי קדש הוא לאלהיו 8ח וקדשתו--כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך--כי קדוש אני יהוה מקדשכם 9ט ובת איש כהן כי תחל לזנות--את אביה היא מחללת באש תשרף  {ס} 10י והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים--את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם 11יא ועל כל נפשת מת לא יבא  לאביו ולאמו לא יטמא 12יב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו  כי נזר שמן משחת אלהיו עליו--אני יהוה 13יג והוא אשה בבתוליה יקח 14יד אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח  כי אם בתולה מעמיו יקח אשה 15טו ולא יחלל זרעו בעמיו  כי אני יהוה מקדשו  {ס} 16טז וידבר יהוה אל משה לאמר 17יז דבר אל אהרן לאמר  איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום--לא יקרב להקריב לחם אלהיו 18יח כי כל איש אשר בו מום לא יקרב  איש עור או פסח או חרם או שרוע 19יט או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד 20כ או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך 21כא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן--לא יגש להקריב את אשי יהוה  מום בו--את לחם אלהיו לא יגש להקריב 22כב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל 23כג אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש--כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם 24כד וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל  {פ}