1א ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי--בכסלו 2ב וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו--לחלות את פני יהוה 3ג לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר  האבכה בחדש החמשי--הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים  {פ} 4ד ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר 5ה אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר  כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה--הצום צמתני אני 6ו וכי תאכלו וכי תשתו--הלוא אתם האכלים ואתם השתים 7ז הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב  {פ} 8ח ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר 9ט כה אמר יהוה צבאות לאמר  משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו 10י ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם 11יא וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע 12יב ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות 13יג ויהי כאשר קרא ולא שמעו  כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות 14יד ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה  {פ}