1כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו׃ 2ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר׃ 3ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה׃ 4לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ 5כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח׃ 6לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל׃ 7כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך׃ 8השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות׃ 9זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים׃ 10כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו׃ 11בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה׃ 12ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו׃ 13השב תשיב לו את העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך׃ 14לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך׃ 15ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא׃ 16לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו׃ 17לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה׃ 18וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה׃ 19כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך׃ 20כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃ 21כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃ 22וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה׃