1ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 2בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃ 3הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך׃ 4בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃ 5ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ 6לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים׃ 7לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך׃ 8לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃ 9האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך׃ 10מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ 11ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 12בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃ 13בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃ 14את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת׃ 15תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך׃ 16ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש׃ 17גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃ 18מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך׃ 19כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃ 20ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 21בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃ 22ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃ 23ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה׃ 24ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ 25כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃ 26וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃