1ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ 2ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבעת כנפות הארץ׃ 3עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבתיך׃ 4ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה׃ 5כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃ 6קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃ 7באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים׃ 8עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך׃ 9ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃ 10הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃ 11החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם׃ 12בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה׃ 13כי המוכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃ 14תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה׃ 15החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃ 16ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃ 17כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים׃ 18וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה׃ 19כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה׃ 20וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה׃ 21ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללה׃ 22והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה׃ 23עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃ 24והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃ 25קפדה בא ובקשו שלום ואין׃ 26הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃ 27המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה׃