1כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃ 2ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃ 3קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃ 4פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו׃ 5ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש׃ 6מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃ 7נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׃ 8לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל׃ 9בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃ 10בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו׃ 11מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ 12והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה׃ 13לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃ 14תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי׃ 15לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃ 16לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃ 17לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז׃ 18ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃ 19לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה׃ 20והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃ 21ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה׃ 22אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃ 23אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה׃ 24כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה׃ 25לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃ 26בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃ 27אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה׃ 28ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃