1אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ 2ויען איוב ויאמר׃ 3יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ 4היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ 5יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ 6הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ 7הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ 8יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ 9יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ 10כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ 11למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ 12מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ 13כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ 14עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ 15או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ 16או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ 17שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ 18יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ 19קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ 20למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ 21המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ 22השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ 23לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ 24כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ 25כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ 26לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃