1משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ 2זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ 3הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ 4שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ 5יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ 6ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ 7שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ 8אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ 9אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ 10עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ 11למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ 12ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ 13אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ 14אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ 15אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ 16לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ 17אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ 18זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ 19אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ 20הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ 21אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ 22קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ 23אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃